<h1>ראבי"ה סימן תתקנ"ה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
מפרק אין מעמידין. תנו רבנן, יין מבושל ואלונתית של גוים אסורין. פי', משום תערובת יין נסך. אלונתית כברייתה מותרת. פר"ש, אם היתה בידי ישראל עשוייה ולא ביד גוי, אע"פ שיש בה יין כדמפרש ואזיל, ונגע בו הגוי מותרת בהנאה, דתו לא מנסך. ולפירושו אם נתן ישראל יין להטעים הקדירה ונגע בה הגוי קודם בישול מותר בהנאה ולא באכילה. ואמנם לא ידענא מנא ליה לרבינו (ואינו) [דאינו] מותר בשתייה כיון דלא מנסך ליה ונראה דמותר אפי' בשתיה דומיא דיין מבושל, וכך מקובלני מרבי' אבא מרי. ומכל מקום אם נתנו חומץ בקדירה ונגע בו גוי קודם בישול מותר באכילה אפי' לדברי רבינו, דחומץ שלנו מוכחא שמעתא דאין בו משום יין נסך, אלא דנהוג אבותינו בו חומרא דלא ליתי לאחלופי ביין נסך, הילכך בתערובת אין להחמיר כל כך. ואע"ג דפסק רבא יין מזוג יש בו משום יין נסך התם כיון דאורחייהו למשתייה הכי הרי יין נסוך נסך ויש בו משום יין נסך ולא יותר ממזיגה דעל חד תלתא מיא. והא דתנן [ע"ג ע"א], יין במים בנותן טעם, התם כשנעשה כבר נסך ושוב נפל במים. אבי העזרי.
